טלי קיז’נר

רגעים של אימה

על המסיבה שמענו הרבה זמן מראש, הייתה התרגשות וציפייה גדולה. ערב המסיבה שגב אסף את איילת (איילת ארנין, חברת ילדותו מגיל 7), מאוחר יותר הגיעו איתמר עם בת זוגו אגם יוספזון וחברם המשותף אלון אוהל, והם יצאו לדרך. הם הספיקו לרקוד כמעט שעתיים. ואז ב6:29 צבע אדום פילח את המוזיקה..
חמישתם התארגנו מיד, עלו על הרכב במטרה להתרחק מהאזור, בחיבור לכביש הצפון נאלצו לעשות פרסה ולחזור לכיוון רעים, עד שלבסוף מצאו מחסה במיגונית, בלי לדעת שנכנסו למלכודת המוות. המחבלים הגיעו והתחילו לזרוק רימונים. ענר שפירא, איתן ואלון הדפו אותם. שגב ואיתמר ניסו להרגיע את האחרים. אלון ושגב התקשרו למשטרה, שגב נפצע קל מאחד הרימונים אבל המשיך לתפקד, ולהרגיע מי שסביבו ולכוון את ההודפים. אחרי זריקת הרימונים המחבלים גררו 4 אנשים כולל אלון לטנדר, שנכון לכתיבת שורות אלה עדיין שבוי בעזה. אחרי החטיפה המחבלים חזרו לווידוי הריגה וקולו של שגב נדם לעד. במשך הימים הבאים חיפשנו אותו בבתי החולים, בין הסרטונים המזוויעים, עם הידיעה הברורה שעוד ישוב אלינו. כבר חשבנו על העזרה שיצטרך ומה נוכל לעשות כדי לתת לו כלים להתמודדות שיחזור הביתה. לאחר שלושה ימים, יום שלישי 10.10 בבוקר, הגיע אלינו בועז, אבא של איתמר, שאמר בבכי ורעדה: “שגב לא בין החיים.. איתמר שכב עליו שש שעות, זה ודאי…, איתמר נתן עדות במשטרה כבר בשבת לפנות ערב, אסור לנו לדבר כי אין זיהוי. אבל לא יכולתי לשתוק יותר”. בצהריים איתמר הגיע, עם יד חבושה, עור התוף תלוי, פנים מלאי סימני רסיסים (ואחר כך ראיתי גם אצל שגב שלי), הוא בקושי נשם, והחזיק בידו את המגן דוד של הילד שלי מגואל בדמו! השרשרת שקיבל מתנה לבר המצווה.

האדם שמאחורי הסיפור

שגב שלנו היה אישיות! אדם צבעוני, עם חוש הומור מיוחד במינו, רוח חופשית, זרה למוסכמות, אישיות ממגנטת קטנים וגדולים, דומיננטי בכל חבורה, מתבלט תוך שניות בזכות חריפותו ויכולות הובלה. שגב לא היה אדם מתמסר, הוא ידע לשים גבולות וראה את החיים באופן פשוט. הוא היה משוכנע שאנחנו מסבכים את הכל ואולי צדק. שגב אהב אוכל טוב, והעריך אנשים שיודעים לבשל ברמה (כמו אביו וסבו). שגב אהב פינוקים! היה מכור קשות לסוכריות Sour Patch ! חייו תמיד היו גדושים במוזיקה, ספורט, חברים ומשפחה! הדרכה בנוער העובד והלומד, כדורגל, ג’ודו, טניס, בר אילן וכמובן פוטבול אמריקאי. שגב היה אוהד מושבע של ברארסה וBaltimor Ravens

פרויקט הנצחה

דיוקנו שצוייר על ידי האמנית נעמי פוקס על בסיס תמונות וסיפורים, חדר טיפולים חדש על שמו של שגב שהוקם על ידי עמותת מעל”ה, עם תום המלחמה נפיק מסיבה שנתית לזכרו עם טובי הדיג’י בתחום מוסיקת הטראנס, במסגרת יוזמה מדהימה בשם next october תוקם חברה של ד”ר סלעית צבאן המפתחת טיפול למחלה בשם אנדומטריוזיס.

המסר שלי

החיים למרות כל ההתפתחות עדין מאוד פשוטים, יש טוב ורע. המלחמה הנוכחית היא לא המלחמה של ישראל ופלסטינאים, ממש לא. זאת המלחמה בין טוב לרע, בין מוסר לברוטליות, בין אהבה לשנאה.

חיבוק אחרון

שגב לא היה חבקן גדול.. להוציא ממנו נשיקה או חיבוק לא היה פשוט. בד”כ היה מרכין ראש לנשיקה. היינו מתחבקים בד”כ לפני פרידות יותר משמעותיות, הייתי מציקה לו. מחבקת מאחור… אני לא קיבלתי חיבוק אחרון! אני לא נפרדתי! ולא חושבת שאוכל להיפרד!