כרמית בזק בונדר

רגעים של אימה

גיא היה במוצב כיסופים, כשהטבח התחיל והוא וארבעה מחבריו נכנסו לקיבוץ כיסופים כדי להגן על תושביו. הוא הספיק להרוג כמה מחבלים, אבל לאחר 3.5 שעות של לחימה, כדור אחד במרכז הלב הכריע אותו.
באותו היום הייתי עם בתי הקטנה לבד בבית. ניסיתי להתקשר לגיא במשך היום, עד שהבנתי שהוא כנראה בלחימה ושלחתי לו הודעות חיזוק. כתבתי שאני יודעת שהוא נלחם ושיהיה זהיר, והנה, הוא כל כך חיכה לאקשן וזה הגיע. לאורך היום חיפשתי כל שביב מידע; בכל קבוצת ואטסאפ שקשורה לגולני או באמצעות כל עיתונאי שהכרתי, אבל כלום. אחה״צ המאוחרים הבטן התהפכה לי כשראיתי שכולם יודעים מה עם הבנים שלהם ורק אני לא, הבנתי שמשהו רע קורה.

האדם שמאחורי הסיפור

גיא היה אדם נדיר, לא קונבנציונאלי, עם מח שלא הפסיק לחשוב לרגע. יצירתי, בעל דמיון מפותח והומור משובח, כריזמטי, חתיך, חכם בצורה בלתי רגילה, מעין “החלילן מהמלין”. בגיל שנתיים גיא אובחן כגאון וכאוטודידקט, הוא הצטיין בכל מה שהתעניין בו: ניגן בפסנתר, גיטרה חשמלית וקלאסית ובתופים; אהב פארקור ונהג לטפס על הרים; פעיל בתנועת הצופים ובתנועת “חמש אצבעות”; אהב לרקוד ולצייר והשאיר את חותמו על כל קיר אפשרי.
גיא הצטיין ביחסי אנוש והיו לו מיליוני חברים וחברות, מכל קצוות הארץ. הוא דאג להפגיש בין כולם ולהיות ה”דבק” שלהם. הוא נתן את נשמתו למען חבר ואם מישהו היה במצוקה הוא היה הראשון להיות שם עבורו. כך היה גם בקרב; לא היה לו אפוד קרמי, אבל כלום לא עצר בעדו מלצאת לקרב ולהיות בחוד החנית.
גיא היה אדם צנוע, חזק פיזית ונפשית ואחרי שנהרג הבנו שכתב יומן. ביומן הוא תיעד את מסע ההכשרה שלו בצבא, וכתב תכנים שהפכו למורשת קרב בגולני על “רעות חברות והקרבה”

המסר שלי

חגגנו לגיא יום הולדת 20 במסיבה ענקית, עם 640 משתתפים בחוות רונית, בדיוק כפי שהוא רצה לעשות, ואנחנו נהפוך את זה למסורת שנתית.

חיבוק אחרון

החיבוק האחרון שלנו היה שבוע לפני ה-7.10. אהבתי אותו אהבה מטורפת והוא ידע את זה, הוא תמיד אמר לי “את יותר מדי אוהבת אותי בשביל לכעוס עלי”