לימור צרפתי

רגעים של אימה

ב-7.10 בשעה 6:40 בבוקר, רון נהגה ברכב של חבר, במטרה לנסוע הביתה מהמסיבה בגלל הטילים. איתה ברכב היו בן זוגה עידן הרמתי, אביתר דוד וגיא דלל. חברה מהמסיבה וכוחות משטרה צעקו להם לנטוש את הרכבים ולרוץ להתחבא כי יש מחבלים. בזמן הריצה, רון ועידן התפצלו מאביתר וגיא.
בשעה 8:45 רון ועידן שוחחו איתנו בטלפון. רון נשמעה מפוחדת, שמענו יריות. היא אמרה שאיבדה את אביתר וגיא, שיש מחבלים אבל גם צבא (מה שהתברר כטעות), שהם מחכים להוראה מתי יוכלו לחזור לרכב ולנסוע. עידן ניסה להרגיע אותנו ואמר לארז: “תוציאו את הסטייקים מהמקפיא, עד הערב אני אחזיר את רון ונבוא למנגל”. כדי לשמור על הסוללה ניתקנו את השיחה. מאז לא ענו לטלפונים…

בין יום שני לשלישי בלילה, בסביבות השעה 1:00, אנשי צבא דפקו בדלת – רון הייתה קצינה בקבע בחיל האוויר.
האחים שלה התחילו לצרוח ולרוץ החוצה. ארז התחיל להתפרק ואני רק ביקשתי ממנו – שקט! אני רוצה לשמוע מה הם אומרים. יש לקציני נפגעים נטייה לדבר כל כך חלש.
זה הרגע שמבינים שאף פעם לא נחזור להיות המשפחה המאושרת שהיינו. שנפער חור שיכאב לנצח!

האדם שמאחורי הסיפור

רון הייתה ילדה שכולה אור. חבריה כינו אותה שמש ופיית מדבר. בשנתיים האחרונות היא התחברה למדבר, ואחת לחודש נסעה למצוקי דרגות ובילתה במדבר עם חבריה מהבית וחברים בדואים.
רון הייתה חכמה באופן לא רגיל. את לימודיה סיימה בהצטיינות יתרה לימודית, הצטיינות חברתית והצטיינות בספורט. היא ייצגה את בית הספר בתחרויות ספורט, רקדה מגיל שנתיים וחצי את כל סגנונות הריקוד, והשתתפה בתחרויות ארציות ובינלאומיות. בתיכון היא התקבלה ללהקת היפ הופ והתמקצעה רק בסגנון הזה.
רון מאד אהבה אנשים. היו לה חברים מכל הסוגים – דרוזים, בדואים, חברה חרדית מבוגרת מירושלים. היא מאד אהבה את החיילים ששירתו תחת פיקודה כקצינת אבטחה בחיל האוויר – כ-40 חיילים, רובם ממשפחות מצוקה, שהיא כינתה “הילדים שלי”. רבים מהוריהם הגיעו אלינו בשבעה ודיברו רבות על העזרה של רון, על ההערצה של ילדיהם כלפיה. מהחיילים שלה שמענו, שהיא עלתה למשפט וספגה לא מעט דברים קשים ממפקדיה, כדי להגן עליהם.

רון הייתה שילוב נדיר של כמה צדדים – היא השיגה יעדים ומטרות כמו אדם בוגר, הייתה מחושבת מאד, מתנהלת נכון כלכלית, חושבת על העתיד. ומצד שני – קצת רוחניקית, אוהבת טבע, אוהבת את החיים הטובים, קעקועים והמון, מסיבות טבע וכל מה שקשור בזה…
ארז אמר: “היא הייתה פרארי שנסעה על 200 והרימו לה אמברקס”

פרויקט הנצחה

אנחנו מתכננים כמה הנצחות – מסיבה לזכרה במצוקי דרגות, להעניק מלגות לימודים לאוכלוסיות מוחלשות עם פוטנציאל, ואנחנו רוצים לתמוך בפתיחת בית ספר לריקוד על שם רון.

המסר שלי

תחיו את החיים, תאהבו, תתנסו, כי באמת חיים פעם אחת!
משפט הסטטוס של רון, שנמצא בכל מקום וכל הנצחה: ” הבא לאוהבך השכם לאוהבו” שמסמל את אהבתה לכל אדם ללא הבדל דת, גזע, מין ובמקרה שלה גם גיל.
רבים מחבריה וכל המשפחה קעקעו את המשפט על גופם לאחר מותה.

חיבוק אחרון

ביום חמישי שלפני השבת השחורה, כשארז ואני הלכנו לישון, היא נתנה לנו חיבוק אחרון וחזרה ללמוד לפסיכומטרי. לפנות בוקר היא כבר נסעה לעידן, ולא ראינו אותה יותר.