קטיה זהר

רגעים של אימה

בר נסעה עם חברים למסיבה, ברכב שלי. בשעה 06:30 היא התקשרה ועדכנה שיש אזעקות. גם אצלנו היו התראות צבע אדום, ובשלב הזה עדיין חשבנו שמדובר “רק” בזה, אז ביקשנו שיסייעו משם. בר והחברים הצליחו להגיע ברכב עד סמוך לבארי, שם היה מחסום משטרתי והורו להם לחזור חזרה, בגלל חשד לאירוע חדירה.
בנסיעה חזרה הם נתקלו בטנדר שמתוכו ירו עליהם ועל רכבים נוספים. במהלך הירי, הרכב שלהם הורד לתעלה ויצא מכלל שימוש. בר מצאה רכב נטוש אחר, צעקה לחבריה להיכנס אליו, ובעודה פצועה ומדממת נהגה בו, עד שאיבדה הכרה. הרכב נעצר באזור המסיבה והחברים צעקו לעזרה. שני בחורים חילצו את בר מהאוטו וניסו לעזור לה, אבל היא איבדה יותר מדי דם ללא טיפול, ומתה בשטח.
בר נחשבה לנעדרת מיום שבת עד יום שלישי, ובזמן הזה חיפשנו אותה בכל בתי החולים. ביום שלישי בשעה 06:30 בבוקר, הגיעו שני קציני משטרה ושתי עובדות סוציאליות לבשר לנו את הגרוע מכל – בר נרצחה.

האדם שמאחורי הסיפור

בר היא הילדה הקטנה שלנו, התינוקת שלי… מוכשרת בכל מה שנגעה בו, עם לב ענק, מצחיקה ומלאת שמחת חיים. היא אהבה מוסיקה, ריקודים, איפור, ביגוד וקעקועים (היו לה לא מעט). בגיל 6 אובחנה כמחוננת, בגיל 7 החלה ללמוד משפטים ומתמטיקה, בגיל 9 ביקשה להפסיק כדי לא לאבד את הילדות. בביה”ס קיבלה אינספור תעודות הצטיינות. בצבא הקימה עם המפקדת שלה יחידת ביטחון מידע חדשה, והשתלבה בה. לאחר שעסקה בתרגום מסמכים מסווגים ונאומים של מפקד היחידה בחו”ל, בר קיבלה מדליה מראש המטות המשולבים של ארה”ב. אחרי הצבא בר עבדה וחסכה כסף לטיול הגדול בדרום אמריקה, שם גם הכירה את החברים שאיתם נסעה למסיבה. היו לה מאות חברים וחברות, והיא תמיד מצאה זמן לכולם.ן. אנחנו משפחה מאוד מגובשת ואוהבים לבלות יחד. טיילנו המון עם בר בארץ ובחו”ל, וחווינו יחד מוסיקה, טיולים משותפים וזכרונות משפחתיים.

פרויקט הנצחה

בר כתבה המון טקסטים לאורך שנים, ושניים מהם הולחנו לשירים. אנחנו מקימים בר קונספט לזכרה, ובעיקר מראים את התמונה שלה בכל מקום אפשרי, מדברים עליה ומספרים את הסיפור שלה.

המסר שלי

אני מאמינה שצריך לאפשר לילדים להגשים את עצמם בכל צורה ודרך.

חיבוק אחרון

החיבוק האחרון שלי לבר היה ב-6.10 אחרי ארוחת חג, בדיוק לפני שיצאה להתארגן למסיבה.