רגעים של אימה
ליבי התקשרה ב-7.10 בשעה 6:30 בבוקר מהמסיבה, וסיפרה שיש המון אזעקות ואין מרחבים מוגנים. אמרנו לה להיכנס לרכב עם חברתה עדי, ולנסוע ישר הביתה.
הן הצליחו אחרי זמן רב לצאת מאיזור המסיבה ולהגיע לכביש הראשי, לכביש 232, שם נוצר פקק תנועה גדול – המשטרה חסמה את הכביש סמוך לכניסה לבארי ומצד שני היו המון רכבים שברחו מהמסיבה ברעים. הן עמדו זמן רב בפקק התנועה עד שמחבלים עטו על כל הרכבים, משני צידי הכביש, וירו בכולם. אין אף ניצול ממלכודת המוות שנוצרה שם.
בשעה 8:10 התקשרה ליבי לאמא וסיפרה כי עדי, חברתה שנהגה, נורתה מיד בראשה והיא מוטלת מתה לידה. ליבי נורתה בכמה מקומות בגופה, והיא אמרה שהיא מאבדת דם והולכת למות.
היא היתה רגועה ושקטה, וחזרה ואמרה כמה היא אוהבת אותנו. ‘אמא, אני אוהבת אותך אמא’, ‘יריב, אני אוהבת אותך’, ‘איפה תומר ומאיה, אני רוצה להגיד להם שאני אוהבת אותם’. אחרי שיחה של 8 דקות, היא אמרה ‘אמא, הם באים שוב, הם יורים בי אמא’. שמענו צעקות בערבית, מטח מטורף של יריות, וליבי השתתקה לתמיד.
גופתה זוהתה אחרי 4 ימים.
האדם שמאחורי הסיפור
ליבי היתה קרן שמש של שימחה, טוב לב, צחוק, נתינה ועזרה לזולת. קראנו לה שמש, כי היא הייתה השמש של חיינו.
הכל היה קטן עליה, היא לא פחדה משום אתגר – סיימה קורס קציני.ות חי”ר, שירתה כמנהלת לחימה בפיקוד דרום, והייתה גאה בשירות הצבאי ובעשייה שלה.
ליבי רכבה על סוסים מכיתה א’, וזכתה באליפות ישראל בקפיצות עם סבסטיאן, הסוס שלה. היא אהבה בעלי חיים, מוסיקה וריקודים, ואת הים – והייתה אלופה גם במטקות.
אבל יותר מהכל, ליבי היתה בעלת חוש הומור משובח, מלאה בכריזמה ובטוב, היא ידעה להגיד את הדבר הנכון, ברגע הנכון, הייתה רגישה לאחר, לא בחלה בדבר כדי לתת יד לעזרה למי שנזקק.
במהלך השבעה מאיה, אחותה הקטנה, סיפרה שליבי רצתה לעשות קעקוע של המילה HAPPY עם הסמיילי בתוכה. כל כך ליבי. החלטנו מיד לקעקע אותו בעצמנו והוספנו גם שמש עם שמה של ליבי, בכתב ידה.
פרויקט הנצחה
הקמנו עמותה להנצחתה של ליבי, שפועלת בפרויקטים של עזרה לחיילות בודדות, ובפרויקטי הנצחה שונים לזכרה של ליבי, הממשיכים את דרכה הטובה בעולם. הכנו מדבקות, חולצות ומגנטים לרכב, שאנחנו מחלקים כדי להפיץ את הזיכרון של ליבי כמה שיותר.
אנחנו מנציחים את ליבי גם דרך האינסטגרם שלה – מספרים עליה, מראים מי היא הייתה וכמה טובה היא הייתה
libby.cohen.meguri@
‘כל פועלי הוא להשאיר את ליבי בעולם הזה עוד קצת. שכולם ידעו שליבי היתה כאן, והעולם הפסיד בלכתה’.
המסר שלי
ליבי הייתה כולה טוב ושמחה, וחשוב לי שהיא לא תשכח.
כמה אכזרי המוות של ילדה בת 22, שרק רצתה לרקוד. כשחברתה מוטלת מתה לידה, בדקות האחרונות של חייה, יודעת שהיא לבד והולכת למות.
חיבוק אחרון
ליבי חזרה מדרום אמריקה בהפתעה בערב ראש השנה. היא עדכנה בסוד את יריב, שאסף אותה משדה התעופה, ונכנסה הביתה בהפתעה אחרי 7 חודשים שלא התראינו.
כמה אושר מזוקק היה בחיבוק הזה. אני חושבת שכל אמא, כל הורה, יכול.ה להבין את חיבוק האושר שלי.
