יעקב גבאי

הסיפור האישי

שני ביתם של יעקב ומיכל ואחות לאביאל וניצן הייתה בחורה מלאת שמחת חיים, שאפתנות וביטחון עצמי. היא הפיצה אור בכל מקום שבו הייתה, והייתה אהובה על כולם. חברה מדהימה, כזו שכל אחד מהסובבים אותה הרגיש שהיא החברה הכי טובה שלו. שני הציבה לעצמה מטרות והגשימה אותן בכל פעם מחדש. כבר מגיל קטן חלמה להיות עורכת דין, והשיגה את היעד הזה בענק כשסיימה בהצטיינות תואר ראשון במשפטים במכללה למנהל. היא אהבה לטייל ולגלות עולמות חדשים, והגשימה חלומות נוספים בטיולים ליעדים קסומים באירופה ובהשתתפות בפסטיבלים מיוחדים. בחודשים האחרונים לחייה, בזמן שעבדה כמתמחה במשרד עורכי דין, שני הבינה שהיא רוצה הפסקה מהמרוץ היומיומי. היא חלמה לסיים את ההתמחות, לטוס לקוסטה ריקה, לחיות בפשטות על חוף הים, למכור בנדנות, ולתרגל יוגה כל היום.

סיפור המקרה

שני עבדה בפסטיבל הנובה כסלקטורית, אך ב- 06:29 עם תחילת מתקפת חמאס, שני וחבריה ברחו בניסיון למצוא את דרכם חזרה הביתה. בשעה 07:00 עצרו במיגונית בצומת עלומים, אך כעבור כרבע שעה, ארבעה רימונים נזרקו לתוך המיגונית. שני נפגעה מרסיסים, הצליחה לחזור לרכבה, אך נפגעה מכדור ירי ברגלה השמאלית. שני גייסה את כוחותיה והצליחה לנסוע בחזרה לכיוון הפסטיבל. קבוצת צעירים שניסו לעזור לה העבירו אותה למרפאה שבפסטיבל, שם טופלה על ידי הפרמדיק יניב ריז. בשעה 08:23 שני כבר הגיעה לחפ”ק המשטרתי וב-09:00, ברחה מהחפ”ק לאמבולנס שננטש בסביבה, אך זה הפך למלכודת מוות. שני הוכרזה כנעדרת למשך 47 ימים, בהם חיינו בחוסר ודאות קשה מנשוא. לבסוף, נמסרה לנו הבשורה הכואבת על הירצחה. התברר כי גופתה נקברה בטעות יחד עם לין דפני הי”ד, אישה שלא הכירה.

ללכת בדרך שלה

אנו מנציחים את שני בדרכים רבות ומגוונות. בראש ובראשונה, הקמנו עמותה לזכרה בשם “חוט השני”, שמטרתה להמשיך את דרכה וערכיה. העמותה פועלת ליצירת שרשרת של מעשים טובים, כמו שהיא הייתה עושה, אילו הייתה כאן היום. אנו מקימים גינות כלבים וגינון בר קיימא ברחבי הארץ, מארגנים ימי ניקיון חופים ושמורות טבע, ומחלקים מאפרות ניידות ומתכלות על מנת לשמור על ניקיון החופים והיערות. בנוסף, אנו מחלקים משלוחי מנות ומזון לזכרה, תורמים שקי אוכל לעמותות של בעלי חיים, מקימים פינות זיכרון בטבע ומעבירים הרצאות לזכרה. יש לנו עוד המון רעיונות ודרכים בהן נוכל להנציח את שני ולהמשיך את דרכה.

ערכים

ערכיה המרכזיים היו להנות מכל רגע בחיים, לדאוג לטבע ולשמור על הסביבה, ולהעניק אהבה וטיפול לבעלי חיים.
יש 3 משפטים שאני מאוד אוהב ששני נהגה לומר וחיה לפיהם:
✓ “החיים לעולם לא יהיו מסיבה, אם לא תחגגו גם בלי סיבה”.
✓ “תשימו חיוך על הפנים, זו כבר פתיחת דלת ראשונה לאנשים”.
✓ “No time for drama”.

חיבוק אחרון

השיחה האחרונה שלנו התרחשה באותו בוקר של השבת השחורה. בזמן שהייתי בדרכי לרעים, נחוש למצוא את שני ולהחזירה הביתה, היא התקשרה אליי והתחננה שלא אגיע. בקולה נשמעה דאגה עמוקה, והיא תיארה את המראות הקשים שראתה מסביבה; את המחבלים, הרקטות, כמויות הפצועים והנרצחים. היא פחדה לגורלי וביקשה שאשמור על עצמי.