דדי שמחי

הסיפור האישי

גיא בן הזקונים במשפחת שמחי, בן לדדי ואורית ואח לתומר ואלון.
מנהיג כריזמטי, שנון ומצחיק, אתלט, חסון ויפה תואר, נולד בקיבוץ רעים בעוטף עזה, גדל שם עד גיל 7 ולאחר מכן עברנו לסין במסגרת שליחות צבאית שלי. גיא למד בבית ספר בינלאומי ובגיל 10 חזר ארצה ולמד בבית ספר בגדרה.
גיא היה מוביל חברתי בשכבה שלו, עזר לחברים הפחות מקובלים והצליח בכל אשר עשה.
באוגוסט 2021 התגייס לסיירת צנחנים, סיים קורס מכי”ם והיה לוחם בצוות הוותיק בסיירת.
גיא תכנן לטייל בעולם עם סיום השירות הצבאי ואח”כ להצטרף לאחד מארגוני הביטחון הממלכתיים בישראל.

סיפור המקרה

בשבעה באוקטובר 2023, גיא, שהיה בחופשת שבת, בילה במסיבת ה”נובה” בחניון רעים עם חבריו.
עם תחילת הירי מעזה, אסף את חבריו ולקח אותם לקיבוץ רעים כדי למצוא מחסה בממ”דים שבקיבוץ.
בשעה 07:15 חדרו לקיבוץ כ-70 מחבלים חמושים.
גיא, שלא היה חמוש, סייר בקיבוץ, אסף עשרות צעירים שנמלטו מ”הנובה”, הרגיע אותם והכניסם לממ”דים. במקביל, שוחח איתי ואמר “יש פה מחבלים ויש לנו נשק אחד”. ביקשתי שייכנס לממ”ד.
בשעה 08:00 נכנס לדירת חברו הדר, לשם כבר הכניס 14 מבלים. החברים הפצירו שייכנס איתם לממ”ד, אבל הוא לא הסכים להשאיר את הדר החמוש לבד.
חמישה מחבלים ניסו לפרוץ לדירה וגיא זינק בידיים חשופות על הראשון וחנק אותו, השני נורה ע”י חברו. המחבלים שנשארו מאחור זרקו שלושה רימונים לדירה והמשיכו הלאה.
החדר בער וגיא, פצוע קשה, נמלט דרך חלון השירותים. בחוץ, כשהיה פצוע, נורה ונהרג.
הבנתי שנהרג בסביבות 13:00, אבל רק בסביבות 17:00 שמעתי עדות מוקלטת שאישרה את גבורתו.

ללכת בדרך שלו

לזכרו של גיא, הקמנו תוכנית לימוד למנהיגות בכיתות י”ב בבית ספר אזורי בגדרה; אנחנו עובדים על מכינה קדם צבאית למנהיגות שתוקם ב2026 על שמו במצפה יהונתן בעיר ערד; אנחנו מקיימים כל שנה יום אחדות לבני נוער ע”ש גיבורים יוצרים אחדות; הקמנו מצפה לזכרו ולזכר חברו ליאב אלוש ז”ל בתל קטרה בגדרה והוצאנו ספר תורה ע”ש גיא שהוא “ספר האחדות” שיעבור מדי שנה לבית כנסת שונים בארץ.
יש לגיא דף אינסטגרם remember_guy_simhi

ערכים

גור אריות, לוחם יפה תואר, אוהב ואהוב, גיבור ישראל שתמיד עזר לאחר.
גיא שלי הפגין גבורה עילאית בלחימה, נוכח פני אויב וחירוף נפש, גבורתו ונחישותו אל מול מחבלים בלחימה בשבעה באוקטובר, ללא נשק ובידיים חשופות הציל שלושים אנשים, שאת חלקם כלל לא הכיר. תמיד הייתי גאה בו ועכשיו עצוב מאוד אך גאה בו שבעתיים.
הייתה לי הזכות העילאית והכבוד הנשגב להיות אבא שלו.

חיבוק אחרון

השיחה האחרונה שלנו הייתה בשבת ב-07:43 כשגיא התקשר אלי ועדכן שהוא בקיבוץ. בשעה 01:00 הגעתי לקיבוץ רעים לחפש את גיא. היה לי ברור שנפל.
כוח מסיירת חרוב שהייתי המפקד של היחידה לפני 25 שנה, הביא את גיא מהשטח על אלונקה, חיבקתי אותו כ-40 דקות, עד שהגיע הרב של האוגדה. אח”כ הרמתי את גיא לרכב של זק”א וליוויתי את בני עד מחנה “שורה”.
משם הגעתי הביתה לקראת השעה 07:00 והודעתי לאורית כי גיא נמצא עכשיו במחנה “שורה” ואז התקשרתי לחבריי מהצבא והודעתי כי בני נהרג ושישלחו את הקצינים המודיעים להודיע לנו, כדי שנוכל להתחיל את תהליך הלוויה.
גיא היה בן הזקונים שלי. עבורי יש לזה משמעות כפולה ומכופלת. הבנים הגדולים נולדו כשהייתי בתפקידי פיקוד בשטח כך שלא ביליתי עמם זמן רב. גיא נולד כשהייתי כבר בדרגה בכירה כך שהיו לנו רגעים משותפים רבים, כאילו מישהו למעלה ידע שנהיה ביחד זמן קצר.