משה קורין ז”ל

הסיפור האישי

אבי, בנם של משה ז”ל ושרה ואח לחגית, דני ואריאל, עלה לישראל בגיל 18, בשנת 1987.
הוריו ואחיו, חגית ודני, גרים בבואנוס איירס, ארגנטינה ואחיו אריאל גר עם משפחתו בקיבוץ משאבי שדה.
אבי היה נשמה טובה, ילד חייכן בעל חוש הומור מיוחד, עדין לב, שתמיד התעורר בחיוך – גם אם העירו אותו באמצע הלילה.
הוא קיבל חינוך יהודי-ציוני, תמיד דאג לאחר, אהב את הטבע ולימד את ילדיו לאהוב עצים, פרחים וכל פרי מן האדמה.
אבי היה פעיל בתנועת “דרור” בבואנוס איירס, ולאחר שנת השתלמות במכון למדריכים בירושלים, הציעו לו להצטרף לקיבוץ מבוסס ליד ירושלים, אך הוא בחר דווקא בקיבוץ חולית, סמוך לרצועת עזה.
בחולית, אבי בנה את חייו, את ביתו ואת משפחתו. שם גם נולדו לו ילדיו, שלישייה יקרה – עדו, יהל ואלה. שלושה תינוקות נהדרים, שביום הנורא, 7 באוקטובר, שלושתם היו בחופשה מהצבא.
במשך שני עשורים, שימש אבי כרבש”ץ של הקיבוץ וישן תמיד עם עין אחת פקוחה ועם שמיעה חדה שפיתח במיוחד לתפקידו.
כשהיינו מתקשרים אליו, הוא נהג לומר לנו שהכל בסדר. גם כשהיה לבד כחייל בודד וגם לאחר שהקים משפחה הוא חזר ואמר “אל תדאגו לנו”.

סיפור המקרה

באותו בוקר, אבי קפץ מהמיטה ורץ לכיוון שער הקיבוץ. מאותו הרגע לא שמענו ממנו דבר. ניסינו שוב ושוב ליצור קשר, אך לא הייתה תשובה. גם מהמשפחה בארץ לא קיבלנו עדכון.
אבי שלנו נחשב כנעדר במשך שבוע, עד שביום ה-15 לאוקטובר, שגריר ישראל בארגנטינה הגיע אלינו יחד עם דני וחגית ילדינו, שעמדו מול דלת ביתנו עם דמעות וללא מילים.
ההודעה שאף הורה לא צריך לשמוע, הגיעה והם הודיעו לנו שגופתו של אבי נמצאה באזור הקיבוץ.
הענף הבכור של עץ המשפחה נשבר ונפל וברגע אחד הפכנו להורים שכולים. אבי, אתה זה שהכתרת אותנו בצמד המילים “אבא ואמא” וביחד היינו מאושרים כל כך.

ללכת בדרך שלו

לזכרו של אבי נערכו מספר טקסי אזכרה בארץ ובבואנוס איירס, ארגנטינה.

ערכים

אבי היה אדם טהור לב, אוהב ורגיש, האמין בשוויון, חירות ובאחווה בין בני האדם.
אבא שהיה מוכן לתת הכול ומעבר למען ילדיו.
אמן ענו, שלא זכה להכרה, אך צילומיו נשארו כעדות לרגישותו וכשרונו.
אדם שוחר שלום, שחלם על עולם טוב יותר וניסה לחיות לפי ערכים הומניסטיים וציוניים גם יחד.
רק לאחר מותו גילינו שלא רק נפל, אלא נלחם והגן בגופו על חבריו, על משפחתו, על הבית.
בני נפל כגיבור וייזכר כגיבור.
אני וכל המשפחה בארץ ובתפוצות גאים בו ושלושת בניו נושאים בגאווה את שמו, ויזכרו את אביהם כסמל לגבורה, לאהבה ולשליחות.

חיבוק אחרון

אבי שלנו, רצית לבוא לבקר אחרי שהנכדים ישתחררו מהצבא.
אבל כבר לא אסע לקבל את פניך בשדה התעופה.
כבר לא תחכה לנו, כשנגיע לביקור בארץ.
מילים אלו נכתבו בסוף חודש יוני 2025 לצערנו, משה אביו נפטר ב21- בתמוז