אבי הרוש

הסיפור האישי

ריף בן לאבי וסיגל, אח לזואי נולד וגדל בקיבוץ רמת דוד היה ילד נודניק ולא מושלם, אבל מיוחד במינו, שובב עם חן. אדם שאהב את החיים והם היו עבורו ערך עליון. כמי שכל כך אהב את החיים, הוא התנדב במד”א, כיבד את החיים ומיצה אותם עד תום.
ריף היה דעתן, ששם לפניו מטרות, דאג לעשות כסף ולכן עבד וחסך כבר מגיל צעיר. אחת מהמטרות שלו הייתה להיות יזם נדל”ן, והוא חזר ואמר שהוא רוצה להצליח ולהרוויח הרבה כסף כדי לעזור לאחרים ולשנות להם את החיים.

סיפור המקרה

ריף שירת בצה”ל כ-8 חודשים והוא נהרג מכדור בודד שחדר קרוב לליבו.
הוא נהרג ממארב מחבלים בעת סיור, ביום האחרון שלו בעזה. כשנשמעו היריות, ריף רץ קדימה, חתר למגע ונורה. הוא הוגדר כפצוע אנוש והוטס לסורוקה. מותו נקבע במסוק בדרך לבית החולים.
בשעה 17:53 דפקו לנו על דלת הבית. כשפתחתי אותה, הבנתי מיד שהגרוע מכל קרה.
5 ימים לפני שריף נהרג, סיגל קיבלה סרטון מריף כשהוא מחויך ומאושר.
3 ימים לפני שריף נהרג, הרגשתי שמשהו לא טוב עם ריף.
יומיים לפני שנהרג, משקית הת”ש צילמה אותו ובתמונה הוא לא חייך, זאת הייתה הפעם הראשונה שריף לא חייך בתמונה, אבל אני רוצה שיזכרו אותו כמו שהיה תמיד עם חיוך על הפנים.

ללכת בדרך שלו

החלטנו להמשיך לחיות, ולפעמים אני חושב שההחלטה הזו היא כל כך חשובה, למרות שקשה יותר לבחור בחיים ולא בהתקרבנות. אחד החלומות של ריף היה לעבור לתל אביב, לכן עברנו לתל אביב כפי שתכנן ונמשיך לעשות דברים בדרכו.
מאז שריף נהרג אני נוהג לכתוב אליו פוסטים בפייסבוק. זו התרפיה שלי. בנוסף, מאז נפילתו, אני דואג לעשות כל מה שביכולתי כדי להעביר את חוק ההמשכיות בכנסת.
בימים אלה הוקמה עמותת “ריף בריבוע”. קרן שתגייס כספים ותעביר אותם לעמותות, פרויקטים ותהליכים שונים, שיעמדו בקריטריונים שנקבעו על פי הערכים של ריף והמעשים שעשה בחייו.
הכול במסגרת של ״לעשות ריף״.

ערכים

ריף היה חבר טוב, שראה תמיד את האחר ובעיקר ראה את חסרי הבית ואת האנשים השקופים. הוא עזר ותמך, ידע לומר את המילה הנכונה ולעשות את המעשה הנכון בזמן הנכון.
זה הדבר הכי אכזרי שקרה לי בחיים ואין צער כזה, אבל במוות שלו הוא האיר לנו את החיים. כבר בשלושים למותו אמרתי לו מעל לחלקת הקבר, שעד שהוא לא יבוא ויגיד לי להפסיק אני עושה מה שאני רוצה.

חיבוק אחרון

השיחה האחרונה בינינו הייתה מתוך שטח הכינוס, בכניסה לעזה. שיחה עם המון חששות פנימיים שלי.
ריף היה הדם שזרם בעורקיי. הוא היה הבן שלי, החבר, הילד, המחנך והתומך הכי גדול שלי. היינו מאוד מחוברים. כועסים, רבים, מתלבטים, והיו בינינו המון שיחות. אבא ובן. שני חברים.