אסף ביטון

הסיפור האישי

שיר בת לאסף ואורי ואחות לליעד ואביה נולדה ב 30 לדצמבר 2002, נולדה וגדלה באשדוד. היא למדה בתיכון מקיף ט’ בכיתת מופת וסיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה.
שיר התנדבה במד”א במשך חמש שנים, את תחילת דרכה שם עשתה במסגרת מחויבות אישית והמשיכה אותה מתוך מסירות אמיתית. כבר מגיל צעיר היא חלמה להיות רופאה וההתנדבות במד”א לצד ההצטיינות בלימודים כיוונו אותה להגשמת חלומה.
מלבד אהבתה לעולם הרפואה, גם הריקוד היה חלק בלתי נפרד מחייה. היא החלה לרקוד בגיל צעיר והתנסתה בסגנונות שונים, בהם ריקודים סלוניים, ג’אז, היפ-הופ ואף ריקוד על עמוד.

סיפור המקרה

שיר שירתה כחובשת קרבית בחטיבה הצפונית של עזה, ובסיסה היה במוצב נחל עוז. בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, בשעה 06:45, שלחה הודעה קולית מהטלפון של חברתה.
ברקע כבר נשמעו יריות, אך היא שמרה על קור רוח אופייני. לאחר ההודעה הזו, הקשר עמה נותק.
המחבלים שחדרו לבסיס השליכו רימונים לתוך המיגונית שבה שהו היא וחברותיה. שיר הצליחה לברוח לחדרה, וכשהגיע מחבל לחדר, היא פעלה בגבורה והצליחה להורגו. בסביבות השעה 08:15, כשניסתה לצאת מהחדר, נתקלה במחבלים נוספים, שירו לכל עבר והשליכו רימונים. שיר נהרגה בקרב הזה וחדרה נשרף כליל, ואיתו החפצים והזיכרונות האישיים שלה.
מיום שבת לא היה לנו מידע היכן שיר או מה קרה איתה. היינו בבית וניסינו בכל דרך להבין מה קורה, התקשרנו לבתי החולים ולגורמי הצבא וצפינו בסרטונים שעלו לטלגרם. רק ביום שני בשעה 11:30 בבוקר הגיעו לבשר לנו. היינו כל המשפחה בבית, ממש כמו בחמ”ל וכשהגיעו להודיע חשבנו לרגע ששיר חטופה אך המודיע בישר לנו ששיר נהרגה בקרב.

ללכת בדרכה

העיסוק בהנצחתה הוא רב ומגוון, אך ההנצחה המשמעותית לזכרה מתבצעת במד”א. נתרמו 5 אמבולנסים על שמה של שיר לתחנת מד”א באשדוד ובנוסף, הקמנו מרכז הדרכה במד”א שכולל כיתות לימוד להכשרת חובשים ופרמדיקים ופינת ישיבה בחוץ עם אנדרטה יפה לזכרה.

ערכים

לא סתם שיר כתבה באחד ממכתביה את המשפט “לשים את האחר לפניי, לראות אותו הן פנימית והן חיצונית ולסייע לו”. היא הייתה אלופת עולם ואשת חיל, נתנה מעצמה ועזרה לזולת מבלי לבקש תמורה. תמיד עזרה ותמכה בחבריה, הן לימודית והן אישית ושימשה כמנטורית לאנשים רבים.

חיבוק אחרון

שיר הגיעה הביתה פעם בשבועיים והפעם האחרונה שהיא הייתה בבית הייתה בשבת של חג סוכות, שבוע לפני האסון. אז היה החיבוק האחרון שלנו, חיבוק מעיכה כמו שקראנו לו. הפעם האחרונה בה שוחחנו הייתה ביום רביעי, ימים ספורים לפני המתקפה.