יורם יהודאי

הסיפור האישי

רון, בנם של יורם וסיגל ואח לעדי ונועם, נולד ב־30.4.1999.
כבר בילדותו ניחן בכריזמה יוצאת דופן ובחיבור אמיתי לאנשים. תמיד דאג לשלב את השקטים, לגרום לכולם להרגיש חלק ולשדר שמחת חיים. הוא היה מצחיק, נטול אגו לחלוטין ועם לב פתוח לכולם.
רונצ׳ו היה ספורטאי, הוא שיחק כדורגל עד לגיוסו לצה”ל. אהד באדיקות את בית”ר ירושלים, השתתף בהרבה מסיבות טבע בארץ ובחו”ל, אהב מוזיקה, קעקועים, וחלם לקעקע ולהקים סטודיו, ללמוד הפקה מוסיקלית ולתקלט במסיבות טרנס.
רון שירת 3.5 שנים בחטמ”ר שומרון, בעיקר בשכם וסביבתה.
הוא היה “דבק חברתי” בכל מקום אליו הגיע ואדם שכולם רוצים אותו בסביבתם.
לאחר השחרור, רון טייל במספר מדינות בדרום אמריקה וקעקע על גופו לפי תחנות הדרך והחוויות אותם עבר. רון חזר לארץ כחודשיים לפני פסטיבל נובה, הספיק לטוס למשחק של בית”ר בסלוניקי, ועם חזרתו עבד עם אמו בסוכנות הרכב צ’מפיון.

סיפור המקרה

רון הגיע לפסטיבל הנובה עם עוד שבעה חברים מהיישוב.
בחצות הלילה התמקמו ברעים, ובבוקר, עם תחילת ירי הרקטות ארזו את הקנטה ועלו על הרכבים לכיוון היציאה מיער רעים לכביש 232.
בשעה 8:26 רונצ’ו וחבריו הגיעו לצומת גרר, צומת היציאה מחניון רעים. באותן דקות הגיעו גם מחבלי החמאס והחל ירי לכיוון השוטרים וכלי הרכב שהיו בפקק. רון וחבריו נטשו את רכבם ונמלטו לכיוון שטח המסיבה.
בשעה 08:30 רון ושני חברים הגיעו אל מכולת האשפה הצהובה והסתתרו בתוכה. 16 צעירים הסתתרו שם למעלה מ 4 שעות.
בשעה 10:30 כתב “החמאס כאן כבר שעתיים עושים מה שבא להם”.
בשעה 10:54 כתב הודעה מדאיגה “אבא, אני לא מבין איך הצבא עדיין לא הגיע לחלץ אותנו” וב־11:39 את ההודעה האחרונה “יהיה בסדר, אוהב (לב צהוב), נתעדכן” ב-11:54 רון כבר לא ענה.
היינו בקשר עם חבריו, אבל לאחר 12:30 אף אחד מהם לא ענה לנו. בדיעבד הבנו שאחד החברים שהיה עם רון במכולה שלח הודעה בקבוצת החברים שרון נורה בראשו ואינו בחיים.
תשעה צעירים נרצחו במכולה ושבעה ניצלו.
חיפשנו את רון בבתי החולים, אבל במוצאי שבת החלו להגיע רמזים מחבריו שרון נורה והוא איננו.
בראשון קיבלנו אישור מחבר שכתב לסיגל: “אני הצלחתי להסתתר. רון לא הספיק. אני מצטער.”
ביום שישי 13/10 בשעה 21:30, בהמתנה של שבוע, הגיעו אלינו קציני צה”ל לבשר את בשורת האיוב. ביום שני 16/10 התקיימה הלוויה.

ללכת בדרך שלו

הקמנו טורניר כדורגל שנתי שהפך למסורת סביב יום הולדתו ואף נקראה קבוצה על שמו.
השקנו יחד עם יקב בוטיק סדרת יין רוזה ממותג ומוגבל, כשדמותו של רון על הבקבוק.
קיימנו יחד עם חבריו מעגל שיח עם האומן ישראל בראון. בראון שמע את סיפוריהם, כתב והלחין שיר בשם “לב צהוב”.
ביהוד הוקם גן לזכרו בשם גינת רונצ’ו.
המכולה שבה הסתתר הוחזרה למקומה והיא משמשת כמיצג זיכרון לצעירים שנרצחו בה ומחוצה לה.
סיגל השתתפה במיזם הנצחה בשם ‘מתכון עם זיכרון’ ופרסמה את כדורי השוקולד שרון אהב, מתכון שזכה להדים גם מעבר לים.
אני מרצה ומספר את רון ומורשתו, את סיפור היום השחור של ה 7.10 בארגונים ובבתי ספר תיכוניים ועושה הסברה לקבוצות באתר פסטיבל הנובה ברעים.

ערכים

רון היה השראה עבור כולם. כל רצונו היה להשכין שלום, לחיות את החיים בפשטות ולא לפגוע באף אחד.
הוא הקרין אושר, חיבר בין אנשים והשאיר חותם על כל מי שפגש. לא סתם המוטו בו דגל היה “שמחת החיים מדבקת” והערכים לפיהם חי היו חברות ונאמנות.

חיבוק אחרון

את רון חיבקתי בחיבוק קליל, כמעט בכל מפגש, אבל החיבוק המשמעותי שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן היה כשחזר מהטיול הגדול בדרום אמריקה. זה היה חיבוק של געגוע ושמחה, חיבוק שהרחתי את הריח של התינוק שלי.