דורון ז’ורנו

הסיפור האישי

קארין ביתם של דורון וענבל ואחות למיטב גדלה במזכרת בתיה. הייתה ילדה מיוחדת וייחודית, כמעט בת 24, חברותית, שמחה, מצחיקה, עקשנית ובעיקר די מעצבנת. היא חיה את הרגע כאילו אין מחר. היא הייתה ילדה שלא “דפקה” חשבון ותמיד עשתה מה שעושה לה טוב. היה לה סלנג משלה ואפילו על המצבה הנצחנו את המשפטים שלה כמו “מי שמת, מת, יאללה ביי” ו”דודה שרופה”.
קארין התחילה את מסלול חייה באל על וזה גרם לנו לגאווה גדולה, כי היא הגיעה למה שרצתה בזכות עצמה. היו לה תוכניות גדולות להתקדם באל על, אבל לצערנו תוכניות אלו נגדעו ברגע.

סיפור המקרה

קארין קנתה כרטיס למסיבת הנובה, אבל באוגוסט שברה את רגלה ולכן החליטה למכור את הכרטיס ולא להגיע למסיבה. שלושה ימים לפני המסיבה חבריה שכנעו אותה להגיע וליהנות, ואת הריקוד האחרון שלה היא רקדה על כיסא.
כשהחלה מתקפת הטילים בשעה 6:29 קארין התקשרה ואמרה שהם עדיין במסיבה. בשעה 6:58 קארין שלחה הודעת מיקום ועדכנה שהם בדרכם הביתה. היינו רגועים, קארין בדרך הביתה.
בשעה 8:42 קארין שלחה הודעה לוואטסאפ המשפחתי ובו היא כתבה “אם אני לא חוזרת הביתה, אני רוצה שתדעו שאני אוהבת אתכם”. מיד לאחר מכן היא התקשרה ואמרה “יורים עלינו, אני מתה מפחד, תצילו אותי”. היא הוסיפה וסיפרה שהיא בחפ”ק המשטרתי ושיש מלא פצועים לידה. ניסינו בכל דרך להשיג את קארין, אבל ללא הצלחה. בשעה 17:00 החלטנו לנסוע לבתי החולים ולחפש את קארין, המראות שנגלו לעינינו היו קשים ביותר.
11 ימים חיכינו, חיפשנו והתראיינו בכל מדיה אפשרית בארץ ובעולם, וביום ה-11, בשעה 15:30 הגיעה הבשורה המרה מכל.
קארין הייתה אחת מ-18 הנרצחים שנרצחו באכזריות באמבולנס המוות בשעה 9:23 והיא זוהתה בזכות D.n.a של שלוש שיניים בלבד.

ללכת בדרך שלה

חצי שנה לאחר הרצח, הרמנו ערב סטנדאפ שהיה ערב הנצחה לקארין, שכל הכנסותיו היו להקמת מצפה לקארין. המצפה הוקם במושב תעוז ויש שם אנדרטה לזכרה עם הסבר קולי והסיפור האישי שלה.
בחרנו להנציח את זכרה גם ע”י הקמת גן ילדים במזכרת בתיה, גן ילדים שמסמל את קארין ואת מה שהיא האמינה בו – כנות, יושרה, תום והמון חיוכים.
חשוב לנו שהאור של קארין יופץ וכל ילד שיגדל יגיד למדתי ב”גן של קארין”. מחוץ לגן דאגנו לקיר גרפיטי של קארין, כך שתחייך כל בוקר לילדים המגיעים לגן.

ערכים

קארין חונכה על ערכים של להיות איפה שטוב לך, עם מי שטוב לך ולעשות רק מה שטוב לך, והיא יישמה אותם עד לרגע האחרון שלה. היום אנחנו מבינים שקארין חיה את חייה הקצרים כמו שכל אחד היה רוצה – ליהנות בדרך שלה.

חיבוק אחרון

השיחה האחרונה שלנו התנהלה בערב החג ב-06.10, לאחר ארוחת החג. ישבנו בגינה והתחננתי לפניה שלא תיסע למסיבה עם רגל שבורה.
קארין הייתה כל עולמי ועשיתי למענה כל מה שביקשה. היה לנו קשר מיוחד של צחוק, אהבה משותפת לאוכל והבנה ברמזים.