מנשה רם

הסיפור האישי

עמרי רם, בן בכור למרב ומנשה ואח לתומר ואיל, גדל והתחנך בעשרת.
הוא נולד עם חיוך שכבש לבבות, פתר בעיות והפך לסימן ההיכר שלו. בכל מקום שאליו נכנס האיר את הסביבה באנרגיה מחשמלת ואהבת אדם טהורה.
ברוך כישרונות, עסק בספורט מילדות: שח, טניס מקצועי, גלישה, סקי, סקייטבורד, פוקר ופריזבי.
בפריז, במסגרת חילופי סטודנטים, שיחק פריזבי וטבע משפט שמייצג את האופן בו בחר לחיות את חייו: “כשאני זורק את הצלחת, חלק ממני עף איתה”.
עמרי חקר את החיים עם מלא תשוקה ואומץ. חבריו אמרו עליו: “כולם רוצים לטעום את כל הגלידות, ואתה טרפת את כולן”.
עמרי שירת ביחידה מובחרת, טייל בעולם, סיים תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן והתמחה בבלוקצ’יין, תחום שחלם בעזרתו לשנות את העולם.
בכל ערב התרגש מחדש מהשקיעה. ברגע הזה של היום היה מתמסר לחיבור בין האדם לטבע, בין האדם לעצמו וחיבק את כל מה שהחיים העניקו לו.

סיפור המקרה

עמרי נסע לפסטיבל עם שניים מחבריו הטובים צורי ואביעד. בשעה 6:30 כשהתחילו הטילים ניהלנו שיחה ראשונה ועמרי צחק ואמר “שיגמרו עם הזיקוקים נמצא את הדרך הביתה”. השיחה השנייה הייתה בסביבות 7:20 שבה קולו נשמע קצת יותר קונקרטי. עמרי וחבריו עדיין לא הבינו מה קורה, אך הוא שיתף שהם רואים מרחוק פצועים שאולי נפצעו מנפילות והם הולכים לעזור. בשעה 8:20 כששלושתם ברכב של עמרי, הוא התקשר שוב בפעם השלישית. הקול כבר היה יותר מתוח אבל הוא לא שיתף שום דבר ולנו לא היה מושג מה קורה באותם רגעים במתחם.
עמרי ביקש כיוון והצעתי שיסעו דרומה ויעקפו את שדרות החסומה. בנוסף, ביקשתי שישתפו מיקום. השיחה נותקה, אבל המשכתי להתכתב עם אביעד וראיתי שהם נוסעים לכיוון רעים. לאחר מספר דקות ראיתי שהם שוב ממוקמים באזור הפסטיבל. באותו רגע הבנתי שיש בעיה והקמתי קבוצת “חילוץ ומידע”. בדיעבד התברר לנו שעמרי נורה ונהרג סמוך לרעים קצת אחרי השיחה שהייתה לנו וצורי ואביעד לא עזבו אותו ובניסיון להיחלץ חזרו עם הרכב לאזור הפסטיבל. הסימן האחרון מהם התקבל מאביעד לפני השעה 11 ומאז, לא קיבלנו יותר תגובות.
הבשורה הקשה הגיעה אלינו בסביבות 15:30 אחרי ששי סולם, חבר מהיישוב, יוצא יחידה מובחרת, הגיע אליהם לפי הנקודה ששיתפו והיה הראשון שהודיע לנו.
שי דאג להביאם לבית החולים קפלן. נפרדנו מעמרי במוצאי שבת, יפה מתמיד, עם חיוך שנסוך על פניו.
באותו מעמד נשאלנו אם נרצה לעשות תהליך שאיבת זרע, וענינו בחיוב. היום יש לנו חלק מעמרי ובבוא היום תהיה לנו נכדה ממנו.

ללכת בדרך שלו

לזכרו ולהנצחתו של עמרי הקמנו עמוד אינסטגרם remember_omri_ram‎‏ ואתר: omriram.co.il
בנוסף יזמנו את פרויקט: הפריזבי של עמרי שבמסגרתו אלפי פריזבי עפים עכשיו בעולם עם דמותו והמשפט שטבע.
בגן המרכזי בעשרת ישנה פינה לזכרו עם צלחת מעופפת למשחק של ילדים; בגן הדרום הקמנו את פינת הרעות שמנציחה את עמרי, צורי ואביעד וברעים, במקום בו נמצאו, פינת ישיבה וזיכרון.

ערכים

עמרי היה איש של אנשים שאהב את כולם וכולם אהבו אותו. היה לו מפתח מאסטר סודי ללבבות של כולם. בעדינות היה פותח, מסתכל פנימה, מקשיב ומציע חיבוק, תמיכה וכיוון. כמו כוכב הצפון שמאיר את הדרך, עם הרבה אהבת חינם. הלוואי והיה קצת יותר ממנו בעולם.

חיבוק אחרון

בשישי לקראת חצות עמרי נפרד מאיתנו לפני שיצא. ישבתי בגינה והוא הגיע עליז ומחייך כדרכו ונתן לי חיבוק ונשיקה. לאחר מכן, עלה לחדר השינה שלנו ונפרד בחיבוק גם ממרב.
אהבתי לחבק את עמרי חיבוקים ארוכים, בלי לשחרר, והוא ידע להתמסר. בדמיוני אני רואה את דלת הבית נפתחת, את עמרי נכנס ואני ניגש לתת לו חיבוק. עוד חיבוק אחרון והפעם לא משחרר.