עפר ברעם

הסיפור האישי

אביב, בן לחניתה ועפר, אח לאורי, נשוי לחלי ואבא לעומר בן השש וחצי ולרני בת השלוש וחצי היה תושב כפר עזה.
אביבי נולד בשדה בוקר, ובגיל שנתיים עבר עם משפחתו לכפר עזה, שם גדל, התחנך והקים את ביתו והיה הלב הפועם של השכבה.
כחלק מעולמות התרבות שאהב, שימש כמנהל הבמה והיה חבר קרוב של עברי לידר, והמנהל הטכני של חנן בן ארי.
בשבילי הוא היה הבן והשותף לפרויקטים של בנייה, תיקונים, גינון. הוא היה האדם הכי חזק שהכרתי ועם זאת, הכי עדין.

סיפור המקרה

אביבי היה חלק מכיתת הכוננות של הקיבוץ והוא הוקפץ בבוקר ה-7.10 עם כל הכיתה, בסביבות השעה 06:20. הוא נלחם באזור הנשקייה, נפצע כשעשה ניסיון לחלץ חברים, כנגד כל הסיכויים, ובשעה 07:40 פסק אתו הקשר.
הייתי בביתי בשדרות סגור בממ”ד, מעודכן מהמשפחה על האירועים בקיבוץ. נשמעו סיפורים מכל עבר, אבל אביבי לא ענה. אביבי היה אלוף הטריקים ותמיד נהג לדווח אם קורה משהו ולכן חשבנו שאולי נחטף.
מאחר ולא יכולתי להגיע לכפר עזה, בלילה עליתי על הרכב וטסתי לאורי, בני השני שגר בתל אביב.
ב-10.10, יום רביעי לפנות בוקר, מזכירת הקיבוץ הודיעה לי שאביבי נהרג.

ללכת בדרך שלו

עברי לידר וחנן בן ארי דואגים להזכיר את אביבי בכל הופעה ועברי אף כתב ושר את השיר “אביב”.
חבריו של אביבי הקימו פודטראק “הפיצה של אביב” לטובת חיילי צה”ל; יש בקבוק יין לזכרו של יקב בת שלמה; ילד בארה”ב שנושא את שמו; כיסא בארנה ירושלים להנצחתו ומאות סטיקרים שונים.

ערכים

כל חייו אביבי עשה למען האחר והוא נקרא בפי כל “אדון עולם אביב ברעם”. הוא היה מנטש, כמו שאומרים באידיש.

חיבוק אחרון

הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה ביום חמישי, יומיים לפני ה7.10- אביבי נתן לי משהו וראה את האוטו החדש שקיבלתי.