אווה ברנס

רגעים של אימה

שלו היה חייל בגדוד 13 של גולני. מחבלים חדרו למוצב מגן בארי ב-7.10 בשעות הבוקר המוקדמות. בהוראת המפקד, כל החיילים התכנסו בחדר אוכל שהוא למעשה ממ”ד המוצב. לאחר לחימה של שעות רבות המחבלים התחילו לשרוף את חדר האוכל, שבו היו 23 חיילים. החיילים החלו להיחנק. בחדר האוכל היו פצועים רבים. שלו החליט לצאת ולהילחם במחבלים, יחד עם חבריו איתי גליסקו ועידן רז, ושלושתם נפלו בקרב הזה.
קצין וקצינה הגיעו לבשר לנו את הנורא מכל, אבל כבר לפני הגעתם ידעתי. הרגשתי את הרגע חזק בכל חלקי הגוף.

האדם שמאחורי הסיפור

שלו ז”ל היה בן למשפחה ממושב כפר ברוך, משפחה חמה ואוהבת הן אחד את השני והן את החיים.
שלו אהב מאוד לרכב על אופנועי שטח, הוא היה רוכב אופנועים מושבע מגיל צעיר.
עולם האופנועים העסיק את שלו והוא הפך לרוכב מקצועי. בשבתות כל החברים היו יוצאים לטיול שטח בעמק – זאת הייתה אהבתו הגדולה.
בעקבות נפילתו של שלו, רון קיבל את האופנוע של שלו ודואג להמשיך את מסורת רכיבת השטח.
שלו היה בדיוק כמו שמו – רגוע, שלו, נעים הליכות, יפה תואר, פשוט ילד מושלם.
הוא תמיד הצטיין, תמיד היה הראשון לעזור לכולם, תמיד דאג לכבד אותנו כהורים.
שלו היה החבר הכי טוב שלי, תמיד ידע להצחיק אותי ושיתף אותי בכל.
היה מאוד מחובר למאי הקטנה, תמיד דאג לה. כל רגע עם שלו היה אושר שלא ניתן להסביר במילים.

פרויקט הנצחה

הפרויקט הראשון להנצחתו של שלו יהיה ספר תורה על שמו בבית הכנסת במושב. זאת תהיה הפעם הראשונה שבה יכניסו לבית הכנסת במושב ספר תורה על שם בן מושב שנפל.

המסר שלי

המסר שלי הוא אהבת חינם. להיות ביחד, מאוחדים.

חיבוק אחרון

החיבוק האחרון היה ביום ראשון, ה-1.10 בבוקר, היום שבו שלו חזר לבסיס.