הדס מקיאס

רגעים של אימה

בשבת בבוקר, בשעה 09:00 דיברתי עם אלה והיא אמרה לי שהכול בסדר ושהיא תעדכן אותי. אחרי כשעה היא שלחה נקודת ציון לאבא שלה ואמרה שהיא נמצאת באוהל ושומעת רק קולות בערבית. במקביל היא שלחה הודעת וואטסאפ לחבריה וכתבה להם שהיא פצועה קשה. במשך שעות לא ידעתי איפה היא ומה עלה בגורלה ולכן התקשרתי לכל בתי החולים בארץ. בשעה 21:00 זיהו אותה לפי הקעקוע שלה. היא הגיעה במצב קשה מאוד לטיפול נמרץ ועברה ניתוח בראשה וברגלה. שלושה שבועות היא נאבקה על חייה, אבל לבסוף נפטרה מפצעיה.

האדם שמאחורי הסיפור

אלה הייתה ילדה של נתינה, ילדה של אהבה, שהשאירה חותם בכל מקום בו הייתה. תמיד היו מסביבה חברות וחברים – חברים של נתינה ואהבה מכל הלב. בכל פעם שהייתה מגיעה לביקור בקיבוץ, הבית היה מתמלא בחברים, בצחוק ובארוחות משותפות. בשנתיים האחרונות אלה גרה ועבדה ביפו.

אלה, תמיד חייכה ותמיד הייתה נכונה לעזור, אהבה מאוד בעלי חיים וילדים ובאוקטובר היא הייתה אמורה להתחיל ללמוד סיעוד.
כשהייתה בקיבוץ, היא עבדה בחינוך וכל מי שהכיר אותה התאהב בה, באהבה ובנתינה הרבה שהייתה בה.

אלה הייתה בחורה ספורטיבית, היא התחברה מאוד לאומנות הלחימה והייתה בחוג MMA ואחרי הצבא נהגה ללכת כמעט בכל יום לפילאטיס.
בנוסף, היא אהבה מאוד לטייל בארץ ובעולם וטיילה במקומות רבים יחסית לגילה הצעיר; דרום אפריקה, אוסטרליה, ניוז זילנד, הולנד, הודו ועוד.

חיבוק אחרון

ביום כיפור, כשבאה לבקר בקיבוץ.